מטרת מאמר זה היא לספק סקירה של מדיניות המו”פ בישראל ולבחון באופן ביקורתי את המדיניות הנוכחית ואת ההצעות לשינויה. בחלק הראשון אנו סוקרים את התוכניות השונות של לשכת המדען הראשי (OCS) של משרד התעשייה והמסחר בישראל, ולאחר מכן דנים במחקרים על השפעת התמיכה של ה-OCS, ומספקים סקירה של עליית מגזר ההיי-טק בישראל בעזרת נתוני פטנטים. החלק השני בוחן סוגיות מדיניות בולטות והצעות לרפורמה.
החלק השני נפתח בדיון על תוכניות הקצאה לתוכנית המענקים של ה-OCS לאור מגבלת תקציב נוקשה, והערכת אפשרויות לסטייה מנייטרליות. לאחר מכן אנו בוחנים את מערכת ההחזר, את התנאים לייצור בישראל, את תוכנית מגנט לתמיכה במו”פ גנרי, ונושאים קשורים נוספים. לאחר מכן אנו סוקרים את הקשיים בקביעת יעד מדיניות להוצאות מו”פ, ולבסוף שואלים האם מדיניות הממשלה צריכה אולי להיות מכוונת גם לצד ההיצע (של שוק כוח האדם למו”פ), ולא רק להמשיך לסבסד את צד הביקוש. ברור כי סוגיות מדיניות אלו רלוונטיות לא רק לישראל אלא לכל כלכלה השוקלת מעורבות ממשלתית פעילה במו”פ.
