מאמר זה מתמקד בהחלטות הכלכליות של הממשלה לסבסד השקעות במגזר הפרטי ולהפלות בין חברות בתוכניות התמיכה שלה. ההנחה היא שעל ידי מיסוי רווחי תאגידים, הממשלה משפיעה על החלטות ההשקעה שמקבלות החברות וגורמת להן להשקיע פחות ממה שיהיה אופטימלי מבחינה חברתית.
בהתאם לכך, השקעות הרצויות מנקודת מבט של רווחה חברתית עשויות להידחות על ידי בעלי המניות. דחיית השקעות עשויה בסופו של דבר להוביל לגביית פחות מיסים. אנו מנתחים את התנאים לסובסידיות אופטימליות להשקעות המתבצעות על ידי המגזר הפרטי.
אנו מוצאים כי מיזמים בסיכון גבוה המייצרים פעילות נלווית משמעותית הם מועמדים ראשיים לתוכניות תמריצים ממשלתיות. תוכניות שבהן הממשלה מספקת מענקי השקעה וגובה תמלוגים מהכנסות עתידיות מוערכות. היתרון העיקרי של סובסידיות השקעה על פני קיצוצי מס הוא הגמישות שהיא מעניקה לממשלות, המאפשרת להן להפלות בין חברות, תעשיות או פעילויות תאגידיות, כגון מחקר ופיתוח תעשייתי.
