דמוקרטיה היא תשתית חיונית בזמן שגרה, אך גם, ואולי ביתר חשיבות, בזמן חירום. המסמך עוסק ביחסים המורכבים בין מצבי חירום, דמוקרטיה וזכויות הפרט. הכותבים מכירים בכך שבעתות משבר, כגון אסונות טבע או מלחמות, חריגות מכללי הדמוקרטיה הפורמלית (הליכי קבלת החלטות) והמהותית (מרחב חירויות הפרט) עשויות להיות מוצדקות כדי לאפשר פעולה נמרצת להתגברות על האסון ולחזרה לשגרה.
עם זאת, עוצמתה של הדמוקרטיה ניכרת במיוחד בשמירה על זכויות הפרט בשעת חירום וזו יחד עם שמירה על הליכי קבלת החלטות דמוקרטים תורמים גם ליציאה מהירה וטובה יותר ממצב החירום. הכותבים טוענים כי בעת חירום חריגות ממרחב זכויות הפרט ומהליכי קבלת החלטות של זמן שגרה מוצדקות רק אם הן עומדות בתנאים הבאים: הצעד נדרש להשגת צורך חיוני הקשור באופן ישיר למצב החירום, יש בו כדי לקדם משמעותית את הגשמת הצורך, ותועלתו עולה על נזקו מבחינת האינטרס הציבורי ומבחינת הפגיעה בזכויות הפרט, אין צעד אלטרנטיבי יעיל שפגיעתו בזכויות או בהליך הכרעה דמוקרטי פחותה והצעד הוא שוויוני ואינו מפלה בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. עוד נטען כי היעדר חקיקה מתאימה בישראל ומוסדות קבע להכנה, ניהול והבראה ממצבי חירום תורמת להפרות גדולות יותר של זכויות הפרט ופוגעת בניהול יעיל ואפקטיבי של משברים.
דרך אספקלריה זו ובהתמקדות בהקשר הספציפי של מלחמת “חרבות הברזל”, מפרט המסמך שורה של המלצות בתחום קבלת החלטות על ידי הממשלה בזמן חירום, שמירה על זכויות אזרחיות ופוליטיות – בהן חופש הביטוי וההפגנה, הזכות לקבל מידע, הזכות לפרטיות והזכות לשוויון, שמירה על זכויות חברתיות-כלכליות ועמידה של המדינה בחובותיה בתחום הזכות לדיור, לחינוך, לבריאות ולבריאות הנפש.
