מרבית אוכלוסיית העולם כיום מתגוררת בערים. עד שנת 2030, צפויה האוכלוסייה בערי העולם לגדול מ-3.3 מיליארד לכ-5 מיליארד בני אדם. בישראל חיים כ-6 מיליון תושבים בישובים עירוניים.
בשל מגבלות המשאבים, תהיה בעתיד בעיה לספק לתושבים את כל השירותים. על מנת להמשיך לשרת ולשפר את רמת החיים של האוכלוסייה ההולכת וגדלה יש צורך בפיתוח ערים חכמות. עיר חכמה שואפת לניצול אופטימלי ובר-קיימא של כלל המשאבים, תוך שמירת איזון הולם בין עלויות חברתיות, סביבתיות וכלכליות. בעיר החכמה נעשה שימוש מרבי בטכנולוגיות מידע ותקשורת לשיפור התפקוד, הניהול והפיקוח על מגוון מערכות ושירותים בדגש על חיסכון באנרגיה, מים, קרקע ומשאבי טבע אחרים.
אין עדיין הגדרה בין-לאומית ברורה, אחידה ומחייבת ל”עיר חכמה”. מהם הפרמטרים הספציפיים המאפיינים עיר חכמה ומה הרלוונטיות היחסית של כל פרמטר לנושא? אילו פרמטרים מדידים כמותית ואילו לא? ההבחנה בין פרמטרים שנחשבים לכלי מדיניות לבין פרמטרים שנחשבים למדדי תוצאות, לא תמיד ברורה.
הקטגוריות המרכזיות להגדרת ערים חכמות הן: אנרגיה, איכות סביבה, מים ושפכים, תחבורה ותעבורה, מערכות מידע ותקשורת, איכות חיים, ממשל, כלכלה, משאבי אנוש, דיור ושימושי קרקע, ביטחון פנים, והיערכות לשעת חירום. יש כמובן לקחת בחשבון גם מידת מוכנות של העיר במצב של קריסת המערכות העירוניות, בין אם הן נובעות ממצב ביטחוני או מאסונות טבע.
משרד האנרגיה בישראל התחיל לעסוק בנושא של ערים חכמות לאחר שהבינו כי התרומה של התייעלות אנרגטית בלבד, ללא מסגרת קונספטואלית רחבה יותר, היא מוגבלת. במטרה לנהל ולקדם את הנושא בישראל, הוקמה בשנת 2000, ביוזמת משרד האנרגיה, המינהלת לערים חכמות. המינהלת כללה נציג מכל משרד ממשלתי, ובכל אחד מהמשרדים – צוות שיעבוד על הנושא. המינהלת הייתה אמורה לקבוע איפה יושקעו המשאבים ואילו פרויקטים יקודמו. ואולם, לאחר כשנתיים, החליטו במשרד האנרגיה לסגור את המינהלת מבלי שהספיקה להשיג תוצאות מעבודתה בתחום חשוב ומבטיח זה.
ישנם יתרונות רבים מבחינת התועלת הלאומית בקידום ערים חכמות: יצירת תחרותיות, קידום המגזר העסקי, שיפור רמת החיים, ניצול נכון של משאבים וכדומה. קיימות דוגמאות לערים חכמות בעולם, וניתן ללמוד רבות מניסיונן ומהישגיהן. בישראל קיימים תנאים ייחודיים, הכוללים: אוכלוסייה משכילה, שימוש נרחב במערכות מידע וערים שאינן גדולות מאוד. עם זאת, בישראל ישנם גם אתגרים לא פשוטים, כגון מחסור חמור בקרקע, מצב ביטחוני בעייתי וריכוזיות יתר.
רוב משתתפי הפורום תמימי דעים כי במצב הידע והטכנולוגיה של היום – כל עיר צריכה להיות עיר חכמה. כמעט ואין פעילות בעיר שאינה צורכת אנרגיה. ייצור האנרגיה וצריכת האנרגיה הם תהליכים בזבזניים, והתפיסה כיום בעולם היא שאכן אפשר לטפל בנושא האנרגיה בעיר טוב יותר.
כיום, רוב הערים מנהלות כל אלמנט של פעילות בעיר בנפרד (תרבות, כלכלה, אנרגיה וכדומה) ומשמעות המעבר לערים חכמות היא למעשה מעבר לניהול אינטגרטיבי. בעיר חכמה כל האלמנטים משפיעים אחד על השני ואנרגיה היא אחד האלמנטים והיא גם קשורה לכל ההיבטים האחרים.
האם ניתן לייצר בעיר עצמה 100% מהאנרגיה הנצרכת? האם ניתן לייצר 100% מהאנרגיה באמצעות מקורות מתחדשים? יש מספר ערים בעולם שהולכות בכיוון הזה. לכן, ראשית נדרש לקרב את ייצור האנרגיה למקום בו היא נצרכת. בישראל אנחנו כבר נמצאים שם מבחינת אנרגיה מבוזרת – גגות סולאריים, תחנות רוח ויצרנים פרטיים. בערים רבות בעולם נוקטים צעדים בכיוון, בדרך כלל לא באופן גורף אלא כפרויקטים, שכונות חדשות, אזורי תעשייה. לכן, אם אפשר להגיע ל-100% אנרגיה מתחדשת, בוודאי אפשר להגיע לזה באמצעות תמהיל דלקים נכון. ניהול אנרגיה שייעשה בתוך העיר יהיה הרבה יותר יעיל מן השיטה המרכזית/ארצית המקובלת כיום.
המלצות:
1. ניהול אינטגרטיבי – יש להקים צוות חשיבה לצורך עיבוד מתודולוגיה של מחשבה הוליסטית, הבאה לשרת את פיתוח העיר החכמה. פתרון נכון הוא טיפול בנושא העיר החכמה באמצעות צוות אינטגרטיבי, וכן צריך להגדיר מתודולגיית פעולה שתוביל לעבודה אינטגרטיבית.
2. ניסיון עולמי לצד מאפיינים מקומיים – יש ללמוד מניסיון רב שהצטבר בעולם בנושא ערים חכמות, ויחד עם זאת להתייחס גם למאפיינים היחודיים של הערים בישראל, כמו שינויים דמוגרפיים דרסטיים.
3. בחינת יישום באמצעות פיילוטים – מוצע ליישם עיר חכמה, בשלב ראשון, בקנה מידה קטן. ניסיון זה יהווה פיילוט. אולי רצוי להתחיל מקמפוס אוניברסיטאי חכם במסגרת “מחקר פעולה” או בעיר קטנה המוכנה להתחייב לנושא. מנגד, יש הטוענים כי בעולם עשו זאת בערים גדולות. היכולות המקצועיות והאמצעים הכספיים נמצאים בערים הגדולות.
4. בחינת יישום גם במרחבים לא-עירוניים – חשוב לבחון את ההתייחסות למינוח ערים חכמות ולמתודולוגיות העומדות מאחוריו בהקשר של מרחבים יישוביים שונים כגון: ערי לוויין, מועצות אזוריות, מושבים וכדומה.
5. ביזור במשק החשמל – דרושה רגולציה במשק החשמל התומכת בביזור. משרד האנרגיה התחיל את הרפורמה והוציא את ניהול המערכת מחברת החשמל אבל רק בנוגע לרשת ההולכה; הניהול של רשת החלוקה נותר בידי חברת החשמל והיא זו שבסופו של דבר שולטת על הצרכן הסופי. למשל, צריך לאפשר ליצרן סולארי ביתי, ולכל היצרנים של אנרגיה מתחדשת, קודם כל לצרוך מקומית את האנרגיה, ואף לאגור אותה אם יש אמצעי אגירה, ורק לאחר מכן, את העודפים, למכור חזרה לרשת. זה מאפשר עצמאות של מבנים ויכול גם לאפשר לשחקנים שונים להיות גורמים פעילים בייצוב התדר הכללי ובתועלות נוספות.
