השקעות במו”פ אזרחי בישראל: נתונים כבסיס לדיון לשם גיבוש מדיניות לאומית

ישראל מבססת את קידומה ושגשוגה על הון אנושי (כוח אדם איכותי) וידע ייחודי. הדבר מוצא את ביטויו הבולט בפיתוח תעשייה המתבססת על ידע מתקדם שהובילה את ישראל בעשור האחרון לצמיחה כלכלית מרשימה בשיעור ממוצע של כ- 5%, כאשר כ- 30% מגידול זה מקורו בתעשייה עתירת ידע. למרות הנסיגה בחודשים האחרונים, התחזיות מדברות על המשך הצמיחה בטווח הבינוני והארוך. התפתחות מסוג זה היא פועל יוצא של מגוון תהליכים שהתרחשו בתקופה זו ולפניה ואשר חלקם הינם תהליכים מכוונים. מרכיב מרכזי בתהליכים אלה הוא קידום המו”פ, אשר יצר תשתית מרשימה של ידע. ידע זה תורגם למגוון טכנולוגיות בעלות פוטנציאל כלכלי שפותחו ויושמו באמצעות כוח-אדם מיומן. בעולם הדינאמי והתחרותי בו אנו נמצאים, נדרשת השקעה רבה ומתמשכת בתשתיות מו”פ אם ברצוננו לשמר את מעמדה של ישראל, שלא לדבר על קידומה מעבר למצב הנוכחי. בהקשר זה זכה לאחרונה לתהודה ניכרת הפרסום, שההשקעות במו”פ בישראל בשנת 2000 הגיעו ל- 4.1% מהתמ”ג. השקעה זו היא מהגבוהות בעולם, אם לא הגבוהה ביותר בין המדינות המפותחות. יש נטייה, שעל פניה נראית מוצדקת והגיונית לכאורה, לראות בשיעור השקעה גבוה זה עדות למדיניות נכונה בתחום המו”פ. אבל, כדי לבחון לעומק את המדיניות הלאומית להשקעה במו”פ, צריך להביא בחשבון לא רק את ההשקעה הכוללת, אלא גם את חלוקתה בין המגזרים ותחומי הפעילות השונים. במסגרת נייר עמדה זה יוצגו נתונים על ההתפלגות בהשקעות במו”פ, תוך ניתוח המשמעויות, בהתבסס על שינוי המגמות בשנים האחרונות ובהשוואה עם מדינות אחרות. ניתוח הנתונים, כפי שמופיעים בהמשך, משווה את המתרחש במדינת ישראל עם המתרחש בפינלנד ובמדינות OECD מסיבות שיפורטו בהמשך. מטרת ניתוח זה היא להעלות על הפרק סוגיות בנושא של מדיניות מו”פ לאומית, שבהתייחסות אליהן נדרשת גם נקודת מבט כמותית על ההשקעות במו”פ ובמשמעותן. מן הראוי להדגיש, שהניתוח כאן מתייחס רק להשקעות במו”פ האזרחי, שנתוניו זמינים לציבור הרחב. למו”פ הביטחוני הייתה ללא ספק השפעה גם על הסקטור האזרחי, וזאת הודות לגלישה (spill over) של ידע ושל כוח אדם שרכש את מיומנותו במסגרת המו”פ הביטחוני. טיפול מעמיק בהיבט זה הוא בלתי אפשרי במסגרת של נייר העמדה הנוכחי וההתייחסות אליו תהיה בעקיפין.