מטרות המחקר הינם סקירת גישות יישום מיטביות לפרישת תשתיות טעינה לרכב חשמלי, הגדרת תנאים למבנה שוק המתאים למקרה הישראלי ומתן קווי-מנחה ברי-ביצוע ליישום. המחקר מתמקד בתשתיות טעינה ציבוריות לרכבי נוסעים (רכבים פרטיים) ורכבים מסחריים קלים חשמליים, המהווים את רובו המכריע של צי הרכב במדינה. למחקר שלושה חלקים מובחנים מתודולוגית – סקירה בינלאומית של גישות יישום מיטביות, משוב מבעלי-עניין, וניתוח ותחזיות לרכבים חשמליים וטעינה בישראל.
תוצאות מודל החיזוי במחקר מעלות את הנקודות הבאות:
- נתח השוק לרכבים חשמליים בישראל צפוי לעמוד על 4%-2% בשנת 2020, לעלות ל-26%-6.5% (16% בממוצע) ב-2025 ולהגיע בשנת 2030 לכדי 84%-17% (51% בממוצע) ממכירות רכב חדש.
- עד שנת 2020 מספר הרכבים החשמליים בישראל צפוי לעמוד על 9,000-29,000 שהינם 0.9%-0.3% מכלל צי הרכב באותה השנה (בממוצע 19,000 ו-0.6%, בהתאמה); עד שנת 2025 מספר הרכבים החשמליים בישראל צפוי להגיע לכדי 87,000-288,000 שהינם 7.7%-2.3% מכלל צי הרכב באותה השנה (בממוצע 188,000 ו-5.0%, בהתאמה).
- צפוי ביקוש לעשרות אלפי עמדות טעינה בתוך פחות מעשור. עד שנת 2020 יידרשו 15,145 עמדות טעינה פרטיות ו-1,309 עמדות טעינה ציבוריות (לחליפין, 2,618 נקודות טעינה); עד שנת 2025 יידרשו 149,184 עמדות טעינה פרטיות ו- 12,891 עמדות טעינה ציבוריות (לחליפין, 25,782 נקודות טעינה). על הרשויות המקומיות לצפות לצורך במאות עד אלפי עמדות טעינה ציבוריות בשטחן, כאשר בתל-אביב, חיפה, ירושלים וראשון-לציון צפוי ביקוש ללמעלה מ-100 עמדות טעינה ציבוריות כבר ב-2020.
הצורך הצפוי לעמדות טעינה מהירה עומד על 20-65 (בממוצע 42) עמדות ב-2020, כאשר עד שנת 2025 יידרשו 152-502 עמדות טעינה מהירה בישראל (327 בממוצע).